|
שלומי,
במשך שנים, כאשר הייתי רוצה להגיד לך משהו או לספר לך חוויה, או להתייעץ עמך, או סתם לשאול מה העניינים, הייתי פשוט מתקשר אליך או קופץ לביקור.
תמיד היית זמין, תמיד מוכן לשמוע ומוכן לעזור.
התמיד הזה, שכל כך אהבתי, נגמר ביום רביעי ה- 19/6/02.
מאותו יום מקולל, חסר מיקום ביקום, נשברו בין רגע הכללים, איך יתכן שברגע אחד נלקח ממני חבר, ולא סתם חבר- חבר אמיתי.
נורא מוזר, שמרגע ארור אחד חוזרים במהרה שנים של זיכרונות, שנים של חוויות שהיוו בעבר, בהיותך בחיים, רגעים נעימים, רגעים מצחיקים, ורגעים פחות נעימים, אשר לרגע אחד לא חשבתי שיהוו רגעים וזיכרונות אחרונים.
כשאתה נמצא בחברת משהו מלא שמחת חיים, מחייך, צוחק, חי. קשה לתאר את אותו אדם לא בסביבתך, קשה לחשוב שאותו אדם עזב ולא אראה אותך לעולם.
הלב ממאן להתנתק מהמחשבה שלעולם לא תחזור, התרגלתי לראות אותך פעם בשבוע, שבועיים, חודש, עוד דמיינתי שפשוט החלטת להישאר עוד קצת בפלוגה, אך אחרי שעברו שבועות רבים, שנראים כמו נצח, הבנתי שהגוף עזב, אך אני עדיין מאמין שהנשמה שלך קיימת.
היית שילוב מוצלח של הרבה תכונות טובות ונדירות באדם אחד, יכולת ההפרדה שלך בין חייך הצבאיים לחייך האזרחיים ראויה להערצה, יכולת הנתינה מעצמך ללא גבולות ייחודית לסוג מסוים של אנשים, אנשים שלצערי מכונים מלאכים.
לדבר אתך בלשון עבר, זה דבר שהיינו עושים מידי פעם, בכדי לספר על חוויות שהיו בשבוע החולף, אך לדבר עליך בלשון עבר, זה משהו שלצערי עלי עוד להתרגל אליו.
בשבילי, חלק מהנשמה שלך נמצא איתי, חלק אשר לימד אותי רבות, חלק אשר מעלה בי חיוך באמצע היום ללא קשר לכלום, חלק שגורם לי להבין את הזכות הגדולה שנפלה בחלקי, הזכות לחבר אמיתי כמוך.
שלומי, תמיד היית לצדי, בטוב וברע, ברגעי אושר וברגעי כאב, תמיד ידעת מה להגיד ומתי, ולא עזבת עד שראית חיוך.
שלומי, עברנו הרבה יחד, מתקופת התיכון, הטיול ליוון ועד הסוף המר.
תקופה ארוכה של חוויות, זיכרונות, התנסויות והרבה שמחה ואושר, שנקטעו באותן שתי מלים, שעבורי היוו עד אותו יום, ניגוד, אוקסימורון, בדיחה גרועה, מולוות אותי ומהדהדות בראשי: "שלומי נהרג".
היית הלוחם השקט, לא מדבר על הפעילויות המסוכנות בהן השתתפת, לא מספר כלום, הייתי צמא לשמוע, אך תמיד ידעת איכשהו לסובב את השיחה, לא אהבת לדבר על עצמך תמיד אהבת לשמוע ולעזור לאחרים.
כל כך הרבה ניגודים טובים באדם אחד.
שלומי, השארת חלל עצום, מסוג החללים שקשה למלא בלעדיך.
קשה לראות כל כך הרבה אנשים בוכים וכואבים, בידיעה שבחיוך אאחד שלך כולם היו מחייכים.
אני מתגעגע לצ`פחה בכניסה לדירתך, לג`חנון שלומי על הבוקר, לערבי גבינות ויין, לסתם ישיבה במרפסת דירתך עם החבר`ה, לחיוך, לחוויות, לתכנונים, לגלידה עם הקצפת והדובדבן,לשלומי שהכרתי בחיים.
שלומי, כתיבה היא אחד התחומים החזקים שלך, לי קשה לכתוב עליך בזמן עבר ובידיעה שמילים אלו לא ישנו את העובדות.
שלומי, אני נפרד ממך בעצב רב,
תמיד תישאר בלבי ובנפשי לנצח
גלעד אקסלרד.
|
|
